עקיבא איגר

הרב עקיבא איגר, המכונה בפי כל רעק"א, ניצב כאחד מעמודי התורה האיתנים של הדורות האחרונים, ושמו הפך לסמל נערץ לגאונות למדנית, עמקות הלכתית ושקידה אין-סופית. הוא נחשב, ללא עוררין, ל'גדול הדור' בתקופתו, ומורשתו המפוארת ממשיכה להאיר את עולם התורה עד ימינו. נולד ביום א׳ בחשוון תקכ״ב (1761) בעיר אייזנשטט לאביו רבי משה גינז ולאמו מרת גיטל איגר. כבר מילדותו ניכרו בו כישרונותיו הפלאיים, והוא נודע כעילוי המסוגל לפצח את סבוכות הסוגיות התלמודיות. את ראשית חינוכו התורני קיבל בברסלאו, תחת הדרכתו של דודו ורבו, הגאון רבי בנימין וולף איגר. בצעירותו, מתוך ענוותנותו ויראתו הגדולה, נמנע מלקבל על עצמו משרת רבנות רשמית, והעדיף להקדיש את כל כולו להרבצת תורה כראש ישיבה. אולם, שמעו יצא למרחוק, ובשנת תקנ"א (1791) נענה לבקשת קהילת מירוסלאבייץ (מרקיש-פרידלנד) וקיבל על עצמו את עול רבנותה. במשך עשרים וארבע שנים כיהן שם ברמה, הקים ישיבה מפוארת והעמיד תלמידים רבים שהיו לאור לגולה. תקופת כהונתו השנייה והאחרונה הייתה בקהילה הגדולה והחשובה בפוזנא, שם שימש כאב בית דין ורב העיר במשך עשרים ושלוש שנים, עד לפטירתו ביום י"ג בתשרי תקצ"ח (1837). מורשתו של רעק"א חיה וקיימת. חיבוריו המופתיים, ובהם הגהותיו על השולחן ערוך וספרי השו"ת הענפים, הפכו לנכסי צאן ברזל הנלמדים בכל בית מדרש. הוא העמיד דור שלם של גדולי תורה, ודמותו המאירה, ששילבה גאונות נשגבה עם ענווה ופשטות, נותרה עד היום מקור השראה נצחי לכל שוחרי התורה.